פסק-דין בתיק ת"א 003176/00

א.         מהות התובענה

זו תביעה שהוגדרה כתביעה כספית, חוזית ובגין עשיית עושר שלא במשפט.

ב.         עובדות רלבנטיות

בשנת 1990 התקשרו הצדדים בהסכם אשר הוכתר במילים: "חוזה שותפות" (ת/4).

עפ"י האמור בהסכם, הואיל והנתבע רכש מקרקעין בסכום של 485,000 דולר, מבלי שיהיה לו מימון מתאים לכך, הסכים התובע להעמיד לרשותו את המימון המפורט בהסכם.

הוסכם בין הצדדים כי התובע יהיה זכאי ל - 50% מרווחי העסקה (שהופחת אח"כ ל - 40%, ר' סעיף 10 לתצהיר הנתבע, ועמ. 4 לחו"ד מומחה הנתבע, רו"ח סהר).

על המקרקעין שהינם מגרש בגוש 7130 חלקה 123 ברחוב בזל 2 בת-ים (להלן:"המקרקעין") היה  הנתבע אמור להקים בנין, למכור את הדירות ולהחזיר לתובע את סכום ההשקעה בצירוף חלקו ברווחים.

לעמדת התובע, לא היה מדובר בשותפות, למרות כותרת ההסכם.

בהסכם נקבע כי תיעשה התחשבנות לאחר גמר הבניין ומכירת הדירות. 

הדירה האחרונה נמכרה בבנין ביום 1.4.1994, לתובע עצמו.

עפ"י האמור בסעיף 9 לפרשת התביעה כבר במהלך 1993 חשד התובע בנתבע, כי חוזים שנחתמו ע"י הנתבע עם רוכשי הדירות, אינם משקפים את מלוא התמורה האמיתית, דבר שיגרום לכך שרווחיו יתמעטו, ולא יהיו מלאים.

בעקבות סכסוך שנבע כתוצאה מכך, נערכה בין הצדדים בוררות ממושכת.

לאחר בחירה ממושכת של הבורר (רו"ח ברכה בתחילה, השופט חיים שפירא ז"ל לאחר מכן) נתן השופט בדימוס חיים אילת, פסק בורר לפיו נדחו טענות התובע כי החוזים עם רוכשי הדירות אינם משקפים את המחיר האמיתי. (נספח ב' לפרשת התביעה).

פסק הבורר פורש בצורות שונות ע"י הצדדים, וכתוצאה מכך לעמדת התובע, אין הנתבע מעביר לו את הנדרש ממנו עפ"י ההסכם שביניהם.

אשר על כן מתבסס התובע על דוח רווח והפסד לשנת 1993 של הנתבע למס הכנסה, וממנו גוזר את חלקו ברווחים.

התובע עותר כיום לבית המשפט להחזר השקעתו בסכום של 400,000 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה) ובצירוף חלקו ברווחים שנצברו על סכום זה, בסך 352,746 ש"ח, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.1994 ועד ליום הגשת התובענה, סה"כ 1,563,112 ש"ח.

כן עותר התובע לבית המשפט לחייב את הנתבע בתשלומי מס הכנסה אותם שילם בגין הכנסות אלה שלא קיבל אותן.

גרסת הנתבע היא כי התובע קיבל את חלקו ברווחים.

התיק הועבר לבימ"ש זה ונקבע לשמיעת ראיות לתאריך 23.2.2005.